מחזירים עטרה ליושנה
  www.talmudjerusalem.022.co.il
שוחרי הירושלמי
יום ו', ב’ בתשרי תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
14:09 (02/01/14) אברהם בלס

דף קשר מספר 152 לשוחרי הירושלמי השלום והברכה בתקופה האחרונה עלו לכותרות נושא הוצאות ראש הממשלה. בקשר לעיתונות רק מילה אחת באופן כללי מתוך הירושלמי – אין דור שאין בו ליצנים. ליצן הוא אחד שמרדד דברים ערכיים. אין בכוונתי כלל לעסוק בעניין, אולם חייבים לאור דיון זה להמחיש דרך התלמוד הירושלמי מה פירוש מנהיג אידיאלי. האנטיתזה אותה מצייר התנ"ך הם בני שמואל (סוטה א, ד) שכפי שהכתוב מעיד עליהם נטו אחרי הבצע. הירושלמי מסביר שכאשר הייתה מגיעה עגלה מלאה סחורה, הם היו עוזבים את צרכי הציבור ורצים לקנו ממנה. התלמוד הירושלמי (פאה ד, ב) מתאר שדוד המלך היה מתענה לעיתים ואת הכסף של הארוחות היה תורם לבנין בית המקדש. מנהיג אידיאלי הוא מנהיג שלא רק שאין לו פרטיות, אלא גם את הנצרך הבסיסי הוא עיתים תורם למשימות כלליות. וכאשר אנו מדברים על ההנהגה של דוד מתעוררת אצלי אסוציאציה מעניינת. התלמוד הירושלמי (פסחים ד, י) מספר על משלחת של רבנים למגבית צדקה. הרבנים עברו ליד בית של עשיר אחד ושמעו אותו אומר לבנו שיביא מן השוק ירקות סוג ב. אמרו הרבנים כזה קמצן לא כדאי לעבור אצלו בסופו של דבר הוא פגש אותם ונתן להם סכום יפה. שאל אותם העשיר מדוע דילגתם עלי. אמרו לו הרבנים מה ששמעו. אמר להם אותו עשיר. מה שאצלי אתם יודעים מה שביני לבין קוני (נושא הצדקה) אינכם יודעים. אנו רואים כאן דגם אידיאלי של התנהגות באפן פרטי עושים רק מה שנצרך, ולדברים העקרוניים פותחים את היד. חזקו ואמצו אברהם בלס מקורות: תלמוד ירושלמי פאה ד, ב "אמר רבי אבין: מהו בעניי? שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר בעוניי - בעינוי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים" תלמוד ירושלמי סוטה א, ד "אמר רבי ברכיה: מברכתא היתה עוברת והיו מניחין (בני שמואל) צרכיהן של ישראל, והיו הולכין עוסקין בפרקמטיא" תלמוד ירושלמי פסחים ד, ז "חד זמן צרכון רבנן נידבא. שלחון לרבי עקיבה ולחד מן רבנין עמיה אתון בעיי מיעול לגביה ושמעון קליה דטלייא אמר ליה מה ניזבון לך יומא דין אמר ליה טרוכסימון לא מן יומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל שבקון ליה ואזלון לון מן דזכון כל עמא אתון גביה אמר לון למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהיגין אמר כבר אתינן ושמעינן קליה דטלייא אמ' לך מה ניזבון לך יומא דין ואמר' ליה טרוכסימון לא מן דיומא דין אלא מן דאיתמל דהוא כמיש וזליל אמר מה דביני לבין טלייא ידעתון מה ביני לבין בריי אף על פי כך אזלון ואמרון לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין אזלון ואמרון לה אמרה לון מה אמר לכון גדיל או מחוק אמרו לה סתם אמר לן אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל ואין אמר גדיל הא כמילוי ואין לא אנא מחשבנא גודלנה מן פרני כיון ששמע בעלה כך כפל לה את כתובתה " בס"ד דף קשר מספר 153 לשוחרי הירושלמי השלום והברכה בשבוע שעבר התייחסנו לסיפור (ירושלמי פסחים י, ד) לעשיר שצמצם בהוצאות ביתו, ולעומת זאת הרחיב בנתינת הצדקה. ראיתי באחד העלונים של שבת ראיון עם בני קצובר, שעמד בין השאר על גישתו החינוכית של הרב צבי יהודה הכהן קוק. בני קצובר מאפיין את שיטתו החינוכית של הרב צבי יהודה בכך שהוא הדריך, אבל לא פקד. את ההכרעה ואת האחריות הוא השאיר בסופו של דבר בידי החניך. שיטה חינוכית זו באה לידי ביטוי בסיפור על העשיר. בהמשך הסיפור העשיר אומר למשלחת הצדקה לפנות לאשתו והיא כבר תיתן את הצדקה. אין כאן הנחתה אלא יש כאן אימון מוחלט באישה. האישה נותנת בסופו של דבר מה שהיא מוצאת לנכון, אפילו שבכך היא עלולה להזיק לעצמה. ולא יכול להיות שלא נתייחס כלל לשלג שפקד מספר ימים את ארץ ישראל. התלמוד הירושלמי מספר על יום אחד שתנאי מזג האוויר היו בלתי אפשריים, כך שהרבנים לא הצליחו להגיע לבית המדרש. ראה הנוער שזה המצב והוא החליט לקחת פיקוד והפעיל באותו יום חורף את בית המדרש. הנוער הישראלי הוא העתיד שלנו והוא עתיד לעמוד במשימות קשות רבות חזקו ואמצו אברהם בלס מקורות: תלמוד ירושלמי פסחים ד, ז "חד זמן צרכון רבנן נידבא. שלחון לרבי עקיבה ולחד מן רבנין עמיה אתון בעיי מיעול לגביה ושמעון קליה דטלייא אמר ליה מה ניזבון לך יומא דין אמר ליה טרוכסימון לא מן יומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל שבקון ליה ואזלון לון מן דזכון כל עמא אתון גביה אמר לון למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהיגין אמר כבר אתינן ושמעינן קליה דטלייא אמ' לך מה ניזבון לך יומא דין ואמר' ליה טרוכסימון לא מן דיומא דין אלא מן דאיתמל דהוא כמיש וזליל אמר מה דביני לבין טלייא ידעתון מה ביני לבין בריי אף על פי כך אזלון ואמרון לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין אזלון ואמרון לה אמרה לון מה אמר לכון גדיל או מחוק אמרו לה סתם אמר לן אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל ואין אמר גדיל הא כמילוי ואין לא אנא מחשבנא גודלנה מן פרני כיון ששמע בעלה כך כפל לה את כתובתה". תלמוד ירושלמי מגילה א, ט מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הוועד ונכנסו התינוקות אמרין איתון נעביד בית וועדא דלא ייבטל בס"ד דף קשר 154 לשוחרי הירושלמי השלום והברכה השבוע חל יום פטירתו של רבנו הרמב"ם. כנראה היינו צריכים להקדים את הדברים לדף קשר הקודם, אולם אי אפשר להתעלם מתאריך זה או ליתר דיוק מהקשר בין הרמב"ם לירושלמי ונעסוק בשאלה זו בדף הקשר הנוכחי ואולי נוסיף לו עוד דף קשר נוסף. כבר הרב צבי יהודה הכהן קוק (שיחות הרצי"ה – שיבת ציון – 14) כותב שהרמב"ם הוא משיחי וגאולתי לכן הוא פוסק רבות כתורת ארץ ישראל כלומר כתלמוד הירושלמי. ברצוני להוסיף על הדברים ולומר שהרמב"ם בנוסף הוא פוסק ציבורי, חברתי וקהילתי, וממילא הוא פוסק רבות כתלמוד הירושלמי. בדף זה נביא שלוש דוגמאות. דוגמא ראשונה הרמב"ם פוסק שבר כוכבא היה בחזקת משיח. בפסיקתו זו הוא נסמך על הירושלמי (תענית ד, ה) שם אנו מוצאים שר' עקיבא אמר על בר כוכבא – זהו מלך המשיח. דוגמה שנייה הרמב"ם נותן פתרון מעשי לבעיית התושבים הזרים. ניתן לעזב את הארץ, ניתן להישאר בארץ בתנאי מס ועבדות, וניתן גם להילחם. מקור הדברים של הרמב"ם הוא הירושלמי (שביעית ו, א) והמקור האחרון הוא הסברו של הרמב"ם בספר המצוות מצוה קנ"ג שם הוא מסביר שלא ייתכן מצב שבארץ ישראל לא יישארו יהודים שאם כך לא נוכל לקדש חודשים, וממילא תתבטל האומה. מקור קביעה זו של הרמב"ם הוא (ירושלמי נדרים ח, ו) שחביבה היא כת קטנה בארץ ישראל מסנהדרין גדולה בחוץ לארץ. רק בארץ ישראל ניתן לקבוע חודשים. וקוריוז אחרון בעקבות שיעור ששמעתי של הרב שילת בנושא . הרמב"ם באיגרת תימן מגלה מסורת משפחתית. מסורת זו קובעת שאם ניקח את השנה בה בלעם ברך את ישראל ונכפיל אותה ב2 נקבל את השנה. אולי הרמב"ם לא ידע שלמעשה מדובר במקור מן הירושלמי (שבת ו, ט). הרמב"ם היה כל כך ירושלמי שגם אם הוא לא חזה מזלו חזה. חזקו ואמצו אברהם בלס תלמוד ירושלמי תענית ד, ה "תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא". תלמוד ירושלמי שביעית ו, א "אמר רבי שמואל בר נחמן שלש פרסטיגיות שילח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ מי שהוא רוצה להפנות יפנה להשלים ישלי' לעשות מלחמה יעשה". תלמוד ירושלמי נדרים ו, ח "אמר הקב"ה ביותר הן חביבין עלי זקני הגולה חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ". תלמוד ירושלמי שבת ו, ט "אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע עומד מ"ט כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל אמ' ר' ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו". בס"ד דף קשר מספר 155 לשוחרי הירושלמי השלום והברכה בדף קשר הקודם כתבתי שאם לוקחים את התאריך של בריאת העולם עד הזמן שבו בירך בלעם את ישראל ומכפילים אותו בשנים מגיעים לתאריך בו אמר הרמב"ם באגרת תימן על פי מסורת משפחתית (כדי שלא לייאש את הציבור) יגיע הקץ (4972 לבריאת העולם). ומקור הדברים הוא בירושלמי. בעל התורה תמימה במדבר פרק כג, הערה ט"ו) מביא את דברי הרמב"ם וכותב שאמנם בגלל עוונותינו הקץ לא הגיע, אם כי נפתחו מאורות התורה כמעיינות תהום רבה על ידי חכמי צרפת וספרד כידוע. אמרנו שגם השבוע נוסיף עוד כמה קביעות מעניינות של הרמב"ם שמקורם בירושלמי. הרמב"ם בשמונה פרקים מדריך שיש להימנע מהחמרות ללא צורך ומקורו בעניין זה הוא ירושלמי (נדרים ט, א) דייך מה שאסרה תורה שאתה בא לאסור דברים על עצמך. הרמב"ם בעצמו כעין נותן ציון לשבח לחכמים על מאמר זה. בעניין דומה המקור בשמונה פרקים לשביל הזהב מתברר שהוא מן הירושלמי. אדם צריך ללכת באמצע. לא במקום קר מדי ולא במקום חם מדי. מקור מעניין נוסף בהדרכותיו של הרמב"ם היא העצה לאמץ איזו מידה שאדם מצטיין בה ולהתמיד בה. יסוד חשוב שהרמב"ם קידם על יסוד הירושלמי (פסק כמו רבי יהודה בשאלה אם גר מביא וקורא) הוא שגרים לשם שמים הם כישראל גמור – כך באיגרת ששלח לרבי עובדיה הגר. כל היסודות שהעלנו בדף קשר זה בנוסף למנהגינו להביא את מקורות הירושלמי נביא גם את מקורות הרמב"ם. חזקו ואמצו אברהם בלס שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד "ואם יבוא האיש הסכל, בלא ספק, וישתדל להוסיף על אלה הדברים, כגון שיאסור האכילה והשתיה נוסף על מה שנאסר מן המאכלות, ויאסור הזיווג נוסף על מה שנאסר מן הביאות, ויתן כל כספו לעניים או להקדש, נוסף על מה שבתורה מן הצדקה וההקדשות והערכים - יהיה זה עושה מעשי הרע והוא לא ידע, ויגיע אל הקצה האחד, ויצא מן המיצוע לגמרי. ולחכמים בזה הענין דבר, לא ראיתי מעולם נפלא ממנו, והוא בגמרא דבני מערבא, בתשיעי מנדרים. דיברו בגנות אותם המקבלים על עצמם שבועות ונדרים, עד שנשארים כעין אסירים, ואמרו שם זו הלשון: "ר' אדי בשם ר' יצחק: לא דייך מה שאסרה לך התורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?". וזה הוא הענין אשר זכרנוהו בשווה, בלא תוספת ובלא חסרון". שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד "והמעלות, הן תכונות נפשיות וקניינים, ממוצעים בין שתי תכונות רעות, האחת מהן יתירה והאחרת חסירה. ומן התכונות האלה יתחייבו הפעולות ההן. משל זה: הזהירות, שהיא מידה ממוצעת בין רוב התאוה ובין העדר ההרגשה בהנאה. והזהירות היא מפעולות הטוב, ותכונת הנפש אשר תתחייב ממנה הזהירות היא מעלה ממעלות המידות. אמנם רוב התאוה הוא הקצה הראשון, והעדר ההרגשה בהנאה לגמרי - הקצה האחרון, ושניהם רע גמור". פירוש המשנה לרמב"ם מסכת מכות פרק ג משנה יז "מיסודות האמונה בתורה שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא, לכן אמר ר' חנניה כי מחמת רבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה. וממה שהמורה על היסוד הזה שאלת ר' חנניה בן תרדיון מה אני לחיי העולם הבא, וענהו העונה כלום בא לידך מעשה, כלומר האם נזדמן לך עשיית מצוה ראוי, ענה לו שנזדמנה לו מצות צדקה בתכלית השלמות האפשרית, וזכה בה לחיי העולם הבא. ופירוש הפסוק ה' חפץ לצדק את ישראל למען כן יגדיל תורה ויאדיר". אגרת לר' עובדיה הגר (אגרות הרמב"ם מהדורת הרב שילת חלק א' עמ' רלג) "לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות, וכל המייחד שמו של הקב"ה כמו שכתוב בתורה – תלמידיו של אברהם אבינו ובני ביתו הן, וכולן החזיר למוטב... נמצא אברהם אבינו אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו, ואב לתלמידיו, והם כל גר שיתגייר. לפיכך ישלך לומר – 'אלוקינו ואלוקי אבותינו' שאברהם הוא אביך..." מקורות ירושלמי תלמוד ירושלמי קידושין ד, י"ב "ר' חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל" תלמוד ירושלמי חגיגה ב, א "התורה הזו דומה לשני שבילים אחד של אור ואחד של שלג היטה בזה מת באור היטה בזו מת בשלג מה יעשה יהלך באמצע". תלמוד ירושלמי קידושין א, ט "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ...אמר רבי יוסי בי רבי בון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו מה אית לך אמר רבי מר עוקבן כגון כיבוד אב ואם". תלמוד ירושלמי ביכורים א, ד "תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם ועכשיו מיכן והילך אתה אב לכל הגוים. רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כר' יהודה אתא עובדא קומי דר' אבהו והורי כרבי יהודה".