מחזירים עטרה ליושנה
  www.talmudjerusalem.022.co.il
שוחרי הירושלמי
יום ש', כט’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
18:58 (13/11/13) אברהם בלס

הארה שבועית מתוך התלמוד הירושלמי על סדר הדף היומי –ד, ב ביחס לפסוק (שמות כד, טז): "וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן", פסוק המתייחס למשה רבינו קודם עלייתו להר סיני לקבל את הלוחות מובאות מספר דעות (תלמוד בבלי יומא ד, ב) "ויקרא אל משה - [משה] וכל ישראל עומדין, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה. רבי נתן אומר: לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו, לשומו כמלאכי השרת. רבי מתיא בן חרש אומר: לא בא הכתוב אלא לאיים עליו, כדי שתהא תורה ניתנת באימה, ברתת ובזיע, שנאמר +תהלים ב+ עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. מאי וגילו ברעדה? אמר רב אדא בר מתנה אמר רב: במקום גילה שם תהא רעדה". ביחס לרעיון שהתורה צריכה להינתן מתוך אימה ויראה. ישנו יישום מעניין גם בתלמוד הירושלמי (מגילה ד, א) רבי שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא חד בר נש קאים מתרגם סמיך לעמודא אמר ליה אסור לך כשם שניתנה באימה ויראה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה ויראה. רבי שמואל בר רב יצחק ראה את המתורגמן נסמך על העמוד, ואמר לו שדבר זה אסור שכן צריך להתייחס לתורה באימה ויראה, שפירושו של דבר הוא שצריך לתרגם את התורה במצב של עמידה. הפסוק שמביא מתיא בן חרש יש לו מקבילה בתלמוד הבבלי (ברכות ל, ב) שם מביאים את אותו רעיון שתמציתו הוא שגם בשעה שהיינו מבינים שאנו נמצאים בסיטואציה שמזמינה שמחה, צריך להשליט כאן את היראה. יסוד זה בא לידי ביטוי בסיפור ממחיש מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא אייתי כסא דמוקרא, בת ארבע מאה זוזי, ותבר קמייהו, ואעציבו (מר בריה דרבינה ערך חתונה לבנו. ברגע שהוא ראה שהרבנים נמצאים במצב רוח מבודח הוא שבר כוס יקרה ביותר כדי שהחכמים יתעצבו אל ליבם. התלמוד הירושלמי (ברכות ה, א) אינו מקבל את הדברים ומסביר את הפסוק בתהלים לגמרי הפוך. 'רבי יוסי בן חנינא אמר: 'עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה' - אמר רבי אחא: לכשיבוא יום רעדה תגילו. לדעת התלמוד הירושלמי גם אם המצב מזמין עבודת השם מתוך יראה, הכיוון השולט צריך להיות עבודת השם מתוך שמחה (כמובן שאין לדכא את היראה).