מחזירים עטרה ליושנה
  www.talmudjerusalem.022.co.il
שוחרי הירושלמי
יום א', כט’ בתמוז תשע”ז
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
00:43 (10/03/17) אברהם בלס

לשוחרי הירושלמי היקרים השלום והברכה פורים מותר בעשיית מלאכה. מקור הסוגיה מובא בתלמוד הבבלי (מגילה ה, א וב) התלמוד מספר על רבי שנטע נטיעה בפורים. בסוגיה המקבילה שבתלמוד הירושלמי (מגילה א, א) מובא שרבי נטע נטיעות – בלשון רבים. אם המטרה היא רק להראות שמותר לעשות מלאכה לא ברור מדוע השתמש הירושלמי בלשון רבים. אנו רוצים להציע בזה מהלך חשוב שממשיך את המגמה של פורים כפי שתופש אותה הירושלמי המלמד אותנו מתוך מגילת אסתר שגאולתם של ישראל היא טבעית והדרגתית מתוך מגמה של צעידה קדימה (ירושלמי ברכות א, א – כך היא גאולתם של ישראל קימאה קימאה). בניגוד לעמלק שכל עניינו הוא לקצוץ – קוצץ בן קוצץ (ירושלמי יבמות ב, ו – אמנם הקוצץ במאמר לא בהכרח מופנה אל המן, שכן הוא נקרא צורר בין צורר, אבל הרעיון הוא אותו רעיון) הרי עם ישראל עוסק בנטיעות. הנטיעות מסמלות את תהליך הגאולה. עיתים ישנם משברים (הזרע נרקב) אולם בסופו של דבר אנו זוכים לאילן נושא פירות. עם ישראל תפקידו תמיד לעסוק בנטיעה. אפשר להוסיף על כך שלפי הירושלמי המשיח נקרא צמח (ברכות ב, ד). ואולי רעיון זה מסביר דבר מעניין במגילה. בהתחלה יועציו של המן אומרים לו לעשות עץ – עמוד תליה ללא שורשים. לאחר מכן אומרים לו אותם יועצים אם מזרע היהודים – מוזכר זרע. העמלקים מנותקים ללא שורשים, ואילו עם ישראל הוא בחינת זרע שעתיד להוציא פירות מתוקים לעולם. השורשים החזקים של עם ישראל עתידים להתגבר על כל המכשולים שמציב עמלק. במוצאי שבת פורים דפרזים לא יתקיים השיעור הקבוע של מוצאי שבת שמתקיים בביתי. חזקו ואמצו ופורים שמח אברהם בל"ס מקורות: תלמוד ירושלמי מגילה א, א "נחמן בריה דר' שמואל בר נחמן [אסתר ט כב] שמחה וששון מיכן שהן אסורין בהספד ומשתה מיכן שאסורין בתענית ויום טוב מיכן שאסורין בעשיית מלאכה א"ר חלבו זימנין סגין יתבית קומי ר' שמואל בר נחמן ולא שמעית מיניה הדא מילתא א"ל כל מה דהוה אבא שמיע את שמיע מילתיה דר' פליגא דרבי הוה מפרסם עצמו שני ימים בשנה רוחץ בי"ז בתמוז ונוטע נטיעות בפורים". תלמוד ירושלמי יבמות ב, ו "רבי שמעון בן לקיש אמר גוים אין להם יחסין. והא כתיב [מלכים ב כ יב] בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו. על ידי שכיבד זקינו זכה להתיחס. והא כתיב [מלכים א טו יח] וישלח המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר. קוצץ בן קוצץ. כמה דאת אמר [אסתר ט כד] כי המן בן המדתא. וכי בן המדתא היה. אלא צורר בן צורר אוף הכא קוצץ בן קוצץ". תלמוד ירושלמי ברכות ב, ד "רבנן אמרי אהן מלכא משיחא אין מי חייא הוא דוד שמיה אין מי דמכייא הוא דוד שמיה. א"ר תנחומא אנא אמרית טעמא [תהילים יח נא] ועושה חסד למשיחו לדוד. רבי יהושע בן לוי אמר צמח שמו. ר' יודן בריה דר' אייבו אמר מנחם שמו".

 
 






יצירת קשר


Powered by 022.co.ilכניסה למשתמש רשום | הצטרף לרשימת תפוצה | תנאי שימוש | הקם אתר חינם | | RSS