מחזירים עטרה ליושנה
  www.talmudjerusalem.022.co.il
שוחרי הירושלמי
יום ש', כט’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
10:57 (23/02/17) אברהם בלס

לשוחרי הירושלמי היקרים השלום והברכה ראשית אני מנצל במה זאת לבשר בשורות טובות (כבר כתבתי פעם שלדעת הירושלמי יש ענין לבשר בשורות טובות). ברוך השם בשעה טובה ומוצלחת נולד לנו נכד. השבת שבת ראש חודש. בנושא סעודת ראש חודש ישנה הארה מיוחדת של הירושלמי. הירושלמי (מגילה א, ד) כותב שסעודת ראש חודש מאחרין ולא מקדימין. כוונת הדברים היא שאם ראש חודש חל בשבת, והרי חייבים גם בסעודת ראש חודש (אם נכניס את כבוד ראש לסעודת שבת הדבר לא יהיה ניכר), הרי שמאחרין את סעודת ראש חודש ליום ראשון. במוצאי שבת אחרונה נושא השיעור היה תודעת המקדש והבאתי בין השאר את המאמר שאסונות טבע באים בעיקר לא בגלל המעשים, אלא בגלל מצבו של עם ישראל. הירושלמי (ברכות ט, ב). במאמר זה מובא שהקב"ה מביא אסונות טבע בשעה שהוא רואה את בתי התיאטראות של הגויים בנחת, ואילו בית המקדש חרב, מיד הוא רוצה להחריב את העולם. שאל אותי ידידינו ר' יאיר מעוז. מדוע מזכירין בכלל את נושא בתי התיאטראות של הגויים. האם לא היה מספיק לכתוב שהקב"ה רואה את בית המקדש חרב. שאלה מצוינת כזו מחדדת את מהותו של בית המקדש. בתי תיאטראות מסמלות סוג של תרבות (ולא ננסה כרגע להגדיר תרבות זו). בית המקדש גם הוא למעשה מסמל תרבות – תרבות ערכית, תרבות משמעותית, תרבות של חסד, קודש ורוחניות. וברגע שבית המקדש חרב, הרי שתרבות זאת מאוד מזולזלת. על כל פנים ההנגדה בין התיאטראות לבית המקדש מסביר לנו שבית המקדש הוא לא רק קרבנות, אלא בעיקר סמל של תרבות יהודית. לתושבי ולתושבי ירושלים בכלל, ולתושבי קריית משה, שהכנס אי"ה ייערך בשכונתם, בפרט, אתם מוזמנים לכנס ירושלמי בבית הכנסת של הרב שרקי במוצאי שבת פרשת בא (קובץ מצורף) חזקו ואמצו אברהם בלס מקורות: תלמוד ירושלמי מגילה א, ד "סעודת ראש חדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין". תלמוד ירושלמי ברכות ט, ב "אליהו ז"ל שאל לר' נהוריי מפני מה באין זועות לעולם אמר ליה בעון תרומה ומעשרות. כתוב אחד אומר [דברים יא יב] תמיד עיני ה' אלהיך בה וכתוב אחד [תהילים קד לב] המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו. הא כיצד יתקיימו שני כתובין הללו בשעה שישראל עושין רצונו של מקום ומוציאין מעשרותיהן כתיקונן תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ואינה ניזוקת כלום. בשעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום ואינן מוציאין מעשרותיהן כתיקונן המביט לארץ ותרעד. אמר ליה בני חייך כך היא סברא דמילתא. אבל כך עיקרו של דבר אלא בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפילון לעולמו להחריבו. הה"ד [ירמי' כה ל] שאוג ישאג על נוהו".